איך זה שכוכב אחד קטן מעז

הפייסבוק –  הוא במה חשופה לעין כל.

נחשפים בו סיפורים מופלאים, מצבים מיוחדים שבני האדם נקלעים אליהם ובמקביל גם סיפורים קורעי לב על האטימות  הניכור, האכזריות והלב האטום  שמתגלה בחברה שלנו.

ולבי נצבט, כי זה כאן , בבית שלנו במדינה שלנו בין בני העם שלנו.

וג'רמי מתאר את כאב האחר , את העוולות כלפי  בני עדתו  האתיופים, את חוסר האונים של החלשים,את שתיקת הממסד ואת  התנהגות המשטרה כלפי בני הנוער שנתפסים, נענשים, מושפלים, נאסרים, מעונים – ואין מושיע.

ציטוט מדף הפייסבוק שלו:

13" שנים אני נלחם נגד הסלקציות ונגד הגזענות נגד אפליות. אני גאה כי היו לי הישגים רבים ולא עבורי אלא עבור ילדכם. אני פוגש ילדים בתחנות שונות ושומע את סיפורי הזוועות שלהם ועל הייאוש בו הם שרויים והלב נשבר לי לרסיסים…מה כבר אני יכול לעשות לבד מלבד זה שאני פוגע בעצמי.אני משלם מחיר יקר……..
אבל אני אמשיך בדרכי. לא אנטוש את הדור הצעיר ולא אתן שישפילו ויכו ויאזקו …אעשה כמיטב יכולתי להשיג להם את הכבוד לו הם ראויים".

ואני תוהה  כמה שגיאות גסות עשינו כחברה, כבני העם היהודי?

עדה שלמה חלמה ירושלים,  שאפה לציון,  חינכה את בניה לאור החזון  הגדול, להגיע לירושלים כי שם  הנשמה תמצא את שלוותה.

והנה שוד ושבר. הרתיעה  מצבעם השחור.  מנהגיהם, אורח חייהם ושפתם – יצרו את מרכזי הקליטה.

מצד אחד  זה טוב  כי בינם לבין עצמם יש שפה יש תקשורת יש קשר אנושי חם ומגן.

אך מאידך , הונצח מצבם ומעמדם ,סמכות ההורים  נפגעה, הילדים  ניתלו בין שני עולמות של החברה  הקולטת  וההורים הנקלטים. ובתוך  הבלבול והמבוכה בני הנוער שלא נקלטו במסגרות הלימודים השונות נשאבו לרחובות.

והחברה התייחסה אליהם באפס סובלנות.  ביטויי גזענות  צצו במסגרות השונות,  מלחמת הקיום  הנציחה את מעמדם הנחות, ותחושת הקיפוח הזמינה מצד אחד  הפגנות  למצבם – ובמקביל   המשטרה  טיפלה "בנערים הפרחחים"  באופן מאוד לא פרופורציונלי לסיטואציות.

וג'רמי  שמזלו שפר עליו, כיון שהצליח להתאקלם  במולדת החדשה, יצא להגנת אחיו.

ומדי יום אני קוראת את זעקתו – לעזרה.  מקשיב לחלשים , עוזר לבני הנוער שהולכים לאיבוד במדבר החברתי ,שהחברה מסרבת להתערבב בהם.

וחושבת – מה אפשר לעשות?    וביני לביני  כואבת את המציאות החברתית  שמתגלה במלוא כיעורה.  ושואלת: איפה אבדנו את הערכים?   היכן שכחנו את הלב?  ומצדיעה לכוכב אחד קטן שמעז.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *